פסק-דין בתיק ב"ל 57025-05-12

1.         הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) קבעה בהחלטתה מיום 4.1.12 למערער דרגת נכות בשיעור של 44% החל מיום 1.1.12, וקבעה כי המערער אינו סובל מסכיזופרניה אלא מהפרעה הסתגלותית קשה כרונית ממושכת על רקע אירועים טראומתיים.

2.         הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק 40682-02-11 בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית על מנת שתנמק את החלטתה בעניין הסכיזופרניה לאחר שקבעה כי המערער אינו סובל מסכיזופרניה.

3.         המערער טוען כי טעתה הוועדה הרפואית כאשר התעלמה מהחלטות וועדות קודמות של המל"ל אשר קבעו לו נכות רפואית בשיעור של 50% בשל סכיזופרניה וכן טוען המערער כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר ספקטור מיום 8.2.11 ולפיה הוא סובל מסכיזופרניה והתעלמה מהמסמכים הרפואיים המוזכרים בחוות הדעת.

4.         המשיב טוען כי דין הערעור להידחות מאחר והוגש ביום 20.5.12 והחלטת הוועדה היא מיום 4.1.12, דהיינו הערעור הוגש מעל 60 יום ממועד ההחלטה לגופו של עניין טוען המשיב כי דין הערעור להידחות מאחר והוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, ערכה בדיקה קלינית וכתבה את מסקנתה לאור הבדיקה.

5.         בדיון ביום 23.10.12  הודיעה ב"כ המשיב כי למיטב ידיעתה החלטת הוועדה נשלחה בסמוך למועד הוועדה וכי תערוך בדיקה בסניף רחובות שם התכנסה הוועדה ותודיע את ממצאי  הבדיקה. למרות זאת בהודעתה מיום 12.11.12 אין התייחסות כלל לבדיקה שנערכה בסניף רחובות ואין שום אישור או טענה של המשיב כי החלטת הוועדה נשלחה למערער, לכן אני דוחה את טענת המשיב ולפיה אין לבית הדין סמכות לדון בערעור מאחר והוגש למעלה מ-60 יום ממועד התכנסות הוועדה.

6.         הוועדה נשוא הערעור נדרשה לדון ולנמק החלטתה בעניין אי קביעת נכות בגין סכיזופרניה. הוועדה כתבה בפרק ז' לפרוטוקול:

"בתשובה לפסה"ד ביה"ד האזורי באר שבע 1.11.11:

בית הדין החזיר את התיק לוועדה בבקשה לנמק את ההחלטה בדבר שינוי האבחנה בנושא הנפשי.

התובע אובחן ע"י הרופאה המטפלת פסיכיאטרית ד"ר פרנקל כסובל מתהליך סכיזופרני.

מדובר, בתובע הסובל מפיגור גבולי שמזה כ-10 שנים אינו עובד.

ברקע: היה מעורב ואולי מנוצל בבעיות פוליטיות במסגרת המושב (מקום מגוריו) ומאז, חל שינוי במצבו הנפשי שעיקרו התעסקות יתר אינטנסיבית באירועים שקרו (אירועים אלו אכן התרחשו במציאות) חש מאז שאנשים בין היתר כאילו היו קשורים עם גורמים עבריינים מתנכלים לו כ"כ, מרגיש מקופח וקורבן של האירועים הנ"ל.

בבדיקתו: מסודר, מתמצא, אפקט מעל . . . האמפילצה תקינה מאוד, נסער כאשר מדבר על האירועים שבמושב, . . . תשובה ללא הפרעות בתוכן: התעסקות אינטנסיבית בלתי פוסקת באירועים המתוארים לעיל אך אין מדובר במחשבות שווא, אינו נראה הזייתי האפקט מלא, העדר מחשבות שווא, מהלך חשיבה תקין, העדר הזיות: משמען העדר סימנים חיוביים או שליליים של סכיזופרניה.

התעסקות היתר האינטנסיבית וחוסר היכולת לעבד את האירועים שהובילה לירידה דרסטית בתפקודו הן התעסוקתי והן החברתי תמונה כזו קשורה להיותו סובל מפיגור ובעל משאבים נפשיים.

מוגבלים מלכתחילה:

הוועדה סבורה שאין כאמור מדובר בסכיזופרניה או במצב פסיכוטי או בהפרעה דיוזילנית אלא בהפרעת הסתגלות קשה כרונית ממושכת על רקע אירועים טראומתיים שכאמור לא עובדו על רקע הפיגור.

עם זאת, לנוכח האינטנסיבית של התעסקות באירועים מן העבר תחושת הקיפוח המתמדת והתייחסות פרנואידית ( לא פסיכוטית) לאנשי המושב רואה הוועדה לנכון לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו בגין הפרעה זו מ-20% ל-30% לפי סעיף 34ד'.

יש לציין כי מצבו כפי שהשתקף בבדיקתו היום חלה החמרה לעומת הבדיקה מתאריך 8.12.10."

7.         ד"ר ספקטור מומחה לפסיכיאטריה כתב בחוות דעתו מיום 8.2.11 כי בבדיקתו מצא כי המערער סובל מסכיזופרניה לאחר שמצא כי מתקיימים הקריטריונים לאבחנה של סכיזופרניה אצל המערער לפי מדריך ICD-10 Diagnostic Criteria for Schizophrenia.

            ד"ר ספקטור הפנה למכתבה של ד"ר ע' פרנקל פסיכיאטרית "מעזר מציון" שכתבה במכתבה ביום 28.6.05 כי המערער סובל מתהליך סכיזופרני.